"Better is always better, but it isn't always good"

פרופ' פול ראסמוסן ,מטפל אדלריאני המתמחה באימון רגשי, מסביר ששיפור זה תמיד יותר טוב, אבל זה לא תמיד הדבר הנכון.לעיתים, כשאנחנו חווים שיפור בהתנהגות הילד, אנחנו עוצרים את תהליך החינוך "באמצע הדרך". המשפט "שיפור זה תמיד יותר טוב, אבל זה לא תמיד הדבר הנכון", מזכיר לנו את החשיבות להסתכל על מטרות ההורות לטווח רחוק. המטרה היא לפתור את הקשיים בהורות ע"י התנהלות המכבדת גם את הילד וגם את ההורה תוך חיזוק הקשר ביניהם. להלן מספר דוגמאות:

קושי: הילד מכור לפורטנייט.

שיפור: הילד מסכים לכבות את המסך בשעה 19:00.

הדבר הנכון: להסביר על ה play diet, לחפש ביחד תחומי עניין נוספים ולעזור לו למצוא עבודה.

קושי: הילד לא יודע להירדם לבד.

שיפור: הילד מסכים להירדם כשההורה יושב ליד הדלת.

הדבר הנכון: לעבור 3 לילות של אימון שינה ולתת לילד "מתנה" - היכולת להירדם לבד.

קושי: הילד מתקשה בלימודים ולא מכין שיעורים.

שיפור: הילד מוכן לתרגל רק אם ההורה יושב לידו.

הדבר הנכון: לקיים שיחה עם בה"ס ולארגן שעות תגבור פרטניות (אופק חדש) או למצוא מורה פרטי.

קושי: הילד בררן באוכל.

שיפור: הילד מסכים לאכול תפריט מיוחד שמכינים עבורו.

הדבר הנכון: לעשות פתרון בעיות, למצוא תפריט מזין שמתאים לכל המשפחה ולערב אותו בתהליך ובהכנה.

האם "הנסיך" שלנו עצמאי?

רודולף דרייקורס, תלמידו של אדלר אמר: "Never do for a child what he can do for himself" מצרפת רשימת שאלות ע"פ חתך גילאים... גיל 2-3 האם הילדים בוחרים את הבגדים, מתלבשים לבד, מוזגים כוס שתיה, סוחבים את התיק לגן, נרדמים לבד, עוזרים עם הכביסה, אוכלים עם סכין? גיל 4-5 האם הילדים מתקלחים לבד (אנחנו בגזרה לשמור על בטיחות), מתארגנים לחוג, מפנים מדיח, עורכים שולחן, מכינים ארוחת בוקר, מנקים את עצמם בשירותים? גיל בה"ס יסודי האם הילדים מכינים מערכת ושיעורים, קובעים מפגש חברים, מארגנים תיק לטיול, מכינים ארוחת עשר, אחראים על טפסי בה"ס, שוטפים כלים? גיל חטיבת ביניים האם המתבגרים קובעים תור לרופא ולסַפָּר, נוסעים בתחבורה ציבורית, מכינים ארוחת ערב משפחתית אחת לשבוע, עובדים (בייביסיטר או הוצאת כלב של שכן)? ***כל חתך גיל מכיל את הרשימה של הגילאים הקודמים. הנחת היסוד היא שהילדים יכולים לעשות הרבה יותר ממה שאנחנו מצפים מהם. בוא ניתן להם את ההזדמנות, נלמד אותם ונצְפה איך הם מדהימים אותנו ואת עצמם.

מתי מופרש הורמון האהבה?

פרופ' רות פלדמן חקרה את תפקיד האוקסיטוצין, הורמון האהבה, והשפעתו בהורות. להלן מספר נתונים מעניינים:  תינוק נולד עם הפוטנציאל להפרשת אוקסיטוצין. המגע של ההורה מפעיל את המערכת וגורם לו להרגיש בטוח. הורמון האהבה מחזק את הקשר ההורי, מפתח יכולות אמפתיתיות ומיומנויות חברתיות. מגע ומשחק עם הילד מעלה את רמות האוקסיטוצין אצל האבא, אצל האמא ואצל הילד. אצל מתבגרים הערוצים להפרשת אוקסיטוצין מגוונים יותר. כל סוג של connection יפעיל את המערכת: שיחה, הקשבה, התייעצות, שיתוף ודייט. אמהות מפרישות אוקסיטוצין כבר במהלך ההיריון. מגע של האבא עם התינוק מפריש אוקסיטוצין, שעוזר לו להיקשר אל התינוק. חשוב שהאבא יקח חלק פעיל בגידול התינוק כבר לאחר הלידה.

מהם ה4C's?

ד"ר בטי לו בטנר הגדירה את צרכי האדם הבסיסיים בארבעת ה-s׳C: Connect Capable Count Courage בסרטון המצורף בתוכנית "משפחה שכזאת" אני מסבירה איך ארבעת ה-s׳C מחזקים אצל הילד את הביטחון העצמי ונותנת דוגמאות על כל אחד מהם. Connect - זמן איכות אחד על אחד עם כל הורה בנפרד, מעניק לילד תחושה שהוא אהוב ורצוי. Capable - עידוד הילד לעצמאות מפתח תחושת מסוגלות. Count - שילוב הילד במשימות הבית מעביר מסר שהוא משמעותי ותרומתו הכרחית. Courage - שימוש בפתרון בעיות ובתוצאות טבעיות מחזק את הילד להתמודד עם משימות החיים.

איך הורגים את הנמלים במוח שלנו?

DR. DANIEL AMEN, הוא פסיכיאטר, המאמין ש"הנמלים" בראש שלנו,ANTS= Automatic Negative Thoughts, הם מקור הסטרס והמחלות. אָמֵן מסביר שבכל פעם שיש לנו מחשבה, המוח משחרר כימיקלים המשפיעים על הגוף. מחשבה שלילית מזהמת את הגוף ויוצרת סטרס ומחשבה חיובית מנקה את הגוף ועוזרת לנו להרגיש טוב. ד"ר אָמֵן מבקש מהמטופל שיאהב את המוח שלו "LOVE YOUR BRAIN". הוא משתמש בטכניקת השאלות של ביירון קייטי מייסדת שיטת "העבודה" וממליץ להבחין במחשבה שלילית ולדבר אליה בחזרה. לדוגמה: מחשבה שלילית: "המורה שונאת אותי". האם המחשבה השלילית נכונה? כן. ככה אני מרגיש. האם אני יכול להגיד בצורה אבסולוטית שהמחשבה השלילית נכונה? כן...טוב בעצם, אני לא בטוח ב100%... איך אני מגיב כשאני חושב את המחשבה השלילית? אני עצוב. אני רוצה לעבור כיתה. איך ארגיש ללא המחשבה השלילית? הקלה. יותר רגוע. מה המחשבה ההפוכה? המורה לא שונאת אותי. אולי היה לה יום רע...אולי כדאי לשוחח איתה על החוויה שלי... מחשבה שלילית: "אני טיפש, ואני לא מבין כלום". האם המחשבה השלילית נכונה? כן. קיבלתי 50 במבחן. האם אני יכול להגיד בצורה אבסולוטית שהמחשבה השלילית נכונה? לא. לא באופן מוחלט. לא נכשלתי בכל המקצועות. איך אני מגיב כשאני חושב את המחשבה השלילית? רע לי. אני רוצה לרדת מגמה. איך ארגיש ללא המחשבה השלילית? יותר טוב. מה המחשבה ההפוכה? אני לא טיפש...אני חכם. אולי אני צריך להתכונן יותר למבחן או עזרה בשיעורים פרטיים. הערה אישית: אחרי שהבנו את הלוגיקה מאחורי הטכניקה, ניתן לדלג על השאלות. ברגע שחולפת בראשנו מחשבה שלילית, פשוט "נילחם באוטומט", ונאתגר אותה במחשבה הפוכה וחיובית. במקום לומר לא אצליח, נאמר אצליח. במקום לומר זה מדאיג, נאמר זה לא מדאיג....

מה המתבגר צריך לדעת על קנאביס?

קנאביס הוא צמח שתוצריו הבולטים ביותר הם מריחואנה וחשיש. כהורים של מתבגרים (שלעתים נהנים בעצמם מהקנאביס) חשוב שנחליף את המילה NO במילה KNOW. מספר פעולות יכולות יכולות לצמצם את שעות הצריכה או לדחות את גיל השימוש: איסור על המתבגר לצרוך קנאביס בבית, שיחה משותפת על הנושא עם פסיכיאטר וביקור משותף במרכז גמילה. בכתבה המצורפת, ד"ר אמי שופמן, מומחה בפסיכיאטריה ובטיפול בהתמכרויות, מתאר את הנזקים החמורים של הקנאביס על המתבגרים: השפעות נפשיות - החומר הפעיל בקנאביס נקרא THC (טטרא הידרו קנאבינול 9) ועלול לגרום ל: התקף פסיכוטי, התקפי חרדה, פגיעה במוטיבציה והקצנה של התנהגויות. התקף פסיכוטי עלול להתפרץ לאחר מספר שנים של שימוש. העלאת הסיכון של תאונות דרכים – קנאביס פוגם בכשירות הנהיגה ומעלה סיכון של תאונות דרכים. הקנאביס נמס בשומן, משתחרר בהדרגה ויכול להישאר בגוף ולהשפיע בטווח זמן של עד חודש. הקנאביס פוגע בפונקציות בסיסיות של נהיגה, כגון: פגיעה קוגניטיבית פגיעה בזיכרון פגיעה בקשב ובריכוז פגיעה בהערכת זמן ומרחק פגיעה במשך זמן התגובה פגיעה בקואורדינציה פגיעה בתיאום תפישתי מוטורי הקנאביס עשוי לשמש כסם מעבר המגביר את הסיכון להתנסות בסמים קשים יותר. פגיעה בתפקוד במשימות החיים- כתוצאה מהפגיעה בתפקודים הקוגניטיביים, שימוש בקנאביס עלול לגרום לירידה בתפקוד/בלימודים/ב-IQ, לפגיעה בהתפתחות המוח ולעלייה של ניסיונות אובדניים.

כיצד כלב משפיע על המערך המשפחתי?

ילדים רבים מתחננים שנאמץ כלב ונודרים נדר שיטפלו בו :-) ברוב המקרים עול הטיפול נופל על כתפי ההורים, המעדיפים לוותר על "התענוג". מכיוון שהכלב נהיה כמו בן משפחה, הוא משפיע לטובה על המערך המשפחתי, לדוגמה: הילד היחיד בונה עם הכלב מערכת יחסים משמעותית במיוחד. הילד הצעיר, התינוק של המשפחה מסתכל על הכלב כמישהו "קטן" ממנו, דבר שמעצים אותו ונותן לו הרגשה של ילד גדול. בנוסף, טיפול פשוט בכלב, כמו מילוי צלחת המים/האוכל, עוזר לו להרגיש משמעותי ותורם. הילד האמצעי שלעתים מרגיש אבוד במשפחה, יוצר "ברית" עם הכלב ומקבל את תשומת הלב המיוחלת. הילד הבכור משתחרר מ"התפקיד" הרציני, משחק/משתטה עם הכלב, ומתחבר אליו רגשית. אם לא מתאים לכם לאמץ כלב, ניתן לשקול את האפשרות להיות משפחה אומנה במהלך סופ"ש אחת לתקופה. פתרון אחר הוא לשמור על כלב כששכן/חבר משפחה נוסע לחופשה. זהו פיתרון יעיל גם במצבים שילדים מפחדים מכלב. הכלב הוא חבר נאמן, המעניק אהבה ללא תנאי ובתקופות לחץ/משבר יכול להוות גם כטיפול רגשי.