איך Chwazi עוזר במריבות בין אחים?

כולנו מכירים את שיטת "האן דן דינו" כמשחק ספירה העוזר לילדים לקבל החלטות. האפליקציה Chwazi Finger Chooser מחליפה את המשחק ויכולה לעזור במריבות בין אחים בצורה של הגרלה משעשעת. האפליקציה תבחר מי ייכנס ראשון למקלחת, יערוך שולחן, יוציא את הכלב, ישחק ראשון בפלייסטיישן, ייבחר סרט או ילך למכולת לקנות חלב. כל ילד מניח אצבע על מסך הנייד וכל אצבע מסומנת בעיגול צבעוני. Chwazi יבצע את הבחירה באופן אוטומטי. הצבע הנבחר מכסה את המסך ומייצג את הילד שיבצע את המשימה. מומלץ להוריד את האפליקציה ולזכות בשקט ובשיתוף פעולה. האפליקציה טובה גם לשימוש מורים ומורות המעוניינים לחלק את הכיתה לקבוצות. להלן לינק לסרטון המדגים את החלוקה לקבוצות.

איך לדבר על מיניות עם מתבגרים?

מתבגרים מדווחים שהוריהם כל הזמן מדברים איתם על סידור החדר ועל ציונים, אבל לא על מיניות. חלק מההורים נבוכים וחלק מתנחמים שביה"ס מעביר הרצאות בנושא.

מומלץ לרכוש ספר ולקרא ביחד או לחוד. חשוב לוודא שהספר מתאים לגיל המתבגר. בספר כתובים משפטי מפתח שיעזרו לנו לשוחח על צפיה מוקדמת בפורנו, אוננות, יחסי מין, הטרדה מינית, וכו'.

כדאי שלפחות אחד מההורים ינהל שיח פתוח בנושא, יעביר את ערכי המשפחה, ישתף חוויות אישיות מגיל ההתבגרות ויהיה זמין לשאלות.

האם אתם סופרים מה-0 או מה-100?

ד”ר אבי מרדלר, פסיכולוג קליני, מסביר את המטאפורה של ספירה מה-0 או מה-100. כשאנחנו סופרים מה-0 ל-100 אנחנו שמים לב לכוונות, למחשבות, לעשייה, להתקדמות, לניסיונות ולהצלחות הקטנות שבדרך. ראייה אופטימית שמתמקדת על ה"יש". כשאנחנו סופרים מ-100 ל-0 אנחנו ממוקדים בכל מה שלא הצלחנו, לא הספקנו, שכחנו, פספסנו, טעינו ונכשלנו. ראייה פסימית שמפוקסת על החוסר ועל ה"אין". מומלץ לשתף את המטאפורה עם הילדים ולתת להם מספר דוגמאות: ציון 79: ידעת 79% מהחומר. הפסד במשחק: התאמנת, הגעת, עשית הכי טוב שיכולת, ותנסה שוב ביום ראשון הבא. החבר הכי טוב לא הגיע למסיבת יום הולדת: חמישה חברים פנויים שאוהבים אותך קנו לך מתנות ובאו לחגוג איתך. כישלון במבחן קריטי: למדת, ניגשת, ענית הכי טוב שאתה יודע, ביקשת מבחן חוזר, המורה בעדך. נבחר אחרון כשמחלקים לקבוצות: אתה חלק מהקבוצה, מגיע בזמן, מגיע מוכן, משתתף, משתפר ונהנה מהחוג.

איך כדאי להתייחס לתעודה?

"כשהייתי ילדה וקיבלתי תעודה הייתי תמיד מראה אותה לסבא שלי, הוא אף פעם לא היה פותח אותה, הוא רק היה מחבק, מנשק, נותן שוקולד ודמי כיס - הוא אמר שהחיוך שלי שווה יותר מכל ציון" (אנונימי). התעודה בדרך וחשוב לזכור שהיא מייצגת סימסטר אחד בחיי הילד ויכולה להשתנות ברגע שהילד יחליט (ולא ההורה). להלן מספר המלצות בנושא: תיגמול: לא מומלץ לתגמל ילד על תעודה טובה. עדיף לצאת למסעדה ביחד ולחגוג את סוף הסימסטר. להלן לינק לטיפ שכתבתי בנושא. תגובה לציון נכשל: אני רואה שקיבלת ציון נמוך במתמטיקה. איך אתה מרגיש עם הציון? מה אתה מתכוון לעשות? האם אתה זקוק לעזרה ממני? להלן לינק לטיפ שכתבתי בנושא. תגובה לציון גבוה: אני רואה שקיבלת ציון גבוה בX. אתה צריך להיות גאה בעצמך. מה לא כתוב בתעודה? התעודה היא לא "תעודת הזהות" של הילד. חשוב להזכיר לו שהוא יותר מאשר מה שכתוב בתעודה ולדבר על מאפייני זהות נוספים. להלן לינק לטיפ שכתבתי בנושא.

"Better is always better, but it isn't always good"

פרופ' פול ראסמוסן ,מטפל אדלריאני המתמחה באימון רגשי, מסביר ששיפור זה תמיד יותר טוב, אבל זה לא תמיד הדבר הנכון.לעיתים, כשאנחנו חווים שיפור בהתנהגות הילד, אנחנו עוצרים את תהליך החינוך "באמצע הדרך". המשפט "שיפור זה תמיד יותר טוב, אבל זה לא תמיד הדבר הנכון", מזכיר לנו את החשיבות להסתכל על מטרות ההורות לטווח רחוק. המטרה היא לפתור את הקשיים בהורות ע"י התנהלות המכבדת גם את הילד וגם את ההורה תוך חיזוק הקשר ביניהם. להלן מספר דוגמאות:

קושי: הילד מכור לפורטנייט.

שיפור: הילד מסכים לכבות את המסך בשעה 19:00.

הדבר הנכון: להסביר על ה play diet, לחפש ביחד תחומי עניין נוספים ולעזור לו למצוא עבודה.

קושי: הילד לא יודע להירדם לבד.

שיפור: הילד מסכים להירדם כשההורה יושב ליד הדלת.

הדבר הנכון: לעבור 3 לילות של אימון שינה ולתת לילד "מתנה" - היכולת להירדם לבד.

קושי: הילד מתקשה בלימודים ולא מכין שיעורים.

שיפור: הילד מוכן לתרגל רק אם ההורה יושב לידו.

הדבר הנכון: לקיים שיחה עם בה"ס ולארגן שעות תגבור פרטניות (אופק חדש) או למצוא מורה פרטי.

קושי: הילד בררן באוכל.

שיפור: הילד מסכים לאכול תפריט מיוחד שמכינים עבורו.

הדבר הנכון: לעשות פתרון בעיות, למצוא תפריט מזין שמתאים לכל המשפחה ולערב אותו בתהליך ובהכנה.

האם "הנסיך" שלנו עצמאי?

רודולף דרייקורס, תלמידו של אדלר אמר: "Never do for a child what he can do for himself" מצרפת רשימת שאלות ע"פ חתך גילאים... גיל 2-3 האם הילדים בוחרים את הבגדים, מתלבשים לבד, מוזגים כוס שתיה, סוחבים את התיק לגן, נרדמים לבד, עוזרים עם הכביסה, אוכלים עם סכין? גיל 4-5 האם הילדים מתקלחים לבד (אנחנו בגזרה לשמור על בטיחות), מתארגנים לחוג, מפנים מדיח, עורכים שולחן, מכינים ארוחת בוקר, מנקים את עצמם בשירותים? גיל בה"ס יסודי האם הילדים מכינים מערכת ושיעורים, קובעים מפגש חברים, מארגנים תיק לטיול, מכינים ארוחת עשר, אחראים על טפסי בה"ס, שוטפים כלים? גיל חטיבת ביניים האם המתבגרים קובעים תור לרופא ולסַפָּר, נוסעים בתחבורה ציבורית, מכינים ארוחת ערב משפחתית אחת לשבוע, עובדים (בייביסיטר או הוצאת כלב של שכן)? ***כל חתך גיל מכיל את הרשימה של הגילאים הקודמים. הנחת היסוד היא שהילדים יכולים לעשות הרבה יותר ממה שאנחנו מצפים מהם. בוא ניתן להם את ההזדמנות, נלמד אותם ונצְפה איך הם מדהימים אותנו ואת עצמם.

מתי מופרש הורמון האהבה?

פרופ' רות פלדמן חקרה את תפקיד האוקסיטוצין, הורמון האהבה, והשפעתו בהורות. להלן מספר נתונים מעניינים:  תינוק נולד עם הפוטנציאל להפרשת אוקסיטוצין. המגע של ההורה מפעיל את המערכת וגורם לו להרגיש בטוח. הורמון האהבה מחזק את הקשר ההורי, מפתח יכולות אמפתיתיות ומיומנויות חברתיות. מגע ומשחק עם הילד מעלה את רמות האוקסיטוצין אצל האבא, אצל האמא ואצל הילד. אצל מתבגרים הערוצים להפרשת אוקסיטוצין מגוונים יותר. כל סוג של connection יפעיל את המערכת: שיחה, הקשבה, התייעצות, שיתוף ודייט. אמהות מפרישות אוקסיטוצין כבר במהלך ההיריון. מגע של האבא עם התינוק מפריש אוקסיטוצין, שעוזר לו להיקשר אל התינוק. חשוב שהאבא יקח חלק פעיל בגידול התינוק כבר לאחר הלידה.